כשהייתי נערה, ישבתי מול שולחן הכתיבה בחדר שלי בבית הוריי וכתבתי על תל אביב. העיר הזו, הגדולה, נכנסה לי ללב בגיל צעיר מאד, אפילו שביקרתי בה רק כמה פעמים ספורות. אני לא זוכרת את הרגע שבו התאהבתי בתל אביב, אבל היא נכנסה אל היומנים שלי דרך מה שהיא סימלה לי – עולם עצום של אפשרויות …
ויזואליזציה ככלי כתיבה להתפתחות – איך הדמיון שלנו יוצר הזדמנות לבהירות? לקריאה »
“הכל באמת רגיל אצלי”, אמרה אסתי, ששמה האמיתי שמור אצלי. אמא מהגן הישן של הבת שלי. ישבנו בפיקניק של ל”ג בעומר ועל לאפה מקמח מלא היא סיפרה לי שהיא בתחילת הדרך שלה כמרצה מחוץ למרכז בו למדה הדרכת הורים. היא חולמת להרצות מול אימהות כמוני, שהיא פוגשת בחוץ. “אני בכלל לא חושבת שאני מעניינת מישהו …
פעם היינו פותחות את היומן האישי ושופכות אליו את סיפורי החיים שלנו, קטנים או גדולים, דרמטיים לרגע או חושפים אמת צרופה, מרגשת ולפעמים כואבת. היינו כותבות על עצמנו, על היומיום שהייתה בו עשייה אישית או מקצועית, תלוי בגיל ובתרגיל. את הקסם הזה העברנו עם השנים אל עולם הבלוגים. היום בלוגים משמשים לא רק לשיתוף אישי, …
אני מאמינה גדולה בכתיבה אינטואיטיבית מדי יום, בבוקר, בערב ובכל זמן שנוח לך. אני מאמינה שזו התרופה הטובה ביותר נגד משברי כתיבה וחסמים למיניהם. כתיבה באופן קבוע, על הדף וללא שיפוט, עוזרת לנו לשפוך את הכל, בעיניים חצי עצומות ועם היד הכותבת כנווטת הראשית. אנחנו משאירות לדמיון, למחשבות, ליד הכותבת ולדף להתחבר זה עם זה. …
