9 טיפים לכתיבת פוסט מוצלח בבלוג שלך
פעם היינו פותחות את היומן האישי ושופכות אליו את סיפורי החיים שלנו, קטנים או גדולים, דרמטיים לרגע או חושפים אמת צרופה, מרגשת ולפעמים כואבת. היינו כותבות על עצמנו, על היומיום שהייתה בו עשייה אישית או מקצועית, תלוי בגיל ובתרגיל. את הקסם הזה העברנו עם השנים אל עולם הבלוגים.
היום בלוגים משמשים לא רק לשיתוף אישי, אלא גם לקידום הפעילות שלנו. בין אם מדובר במותג עיצוב קטן או בחברת מדיה גדולה, כולם מבינים שזוהי פלטפורמה מעולה, צבעונית, סוחפת ומחברת, אילו רק שומרים על כללים שעוזרים לקוראים שלנו לעקוב אחרינו, להתאהב.
אלו הם כללי הכתיבה שמלווים אותי בכל פוסט שאני כותבת, ללקוחותיי ולקוראיי שלי.
1. ההתחלה היא סיפור שמחבר את הקורא לתוכן
בלוג הוא מקום לספר בו סיפורים לקוראים שלנו ולעצמנו. זה מקום לתיעוד של אנקדוטות קטנות ושל הכרזות גדולות. כדאי להתחיל את הפוסט בסיפור אישי, משהו ממך שמחבר את הקורא אליך ויוצר את לחיצת היד הראשונה, את הקליק הראשון.
2. הכי חשוב להיות עצמך, וזו לא קלישאה
מערכת היחסים שלנו עם העולם הוירטואלי בו אנחנו מתקיימים מורכבת. לא פעם אנחנו יוצרים סביבנו מראה שהיא לא מדויקת, לא בדיוק אנחנו. אנחנו כותבים “מגניב” כי אנחנו חושבים שנישמע מגניבים, אנחנו מספרים על השגרה שלנו בדרך קצת יותר צבעונית (ולפעמים הרבה יותר צבעונית) כדי שיימשכו אלינו.
להיות שלמים עם עצמנו כבלוגרים זו מעלה. להיות עצמך, להיות את או אתה, לספר על המציאות היומיומית כפי שהיא – זהו לפעמים העיקרון שמבדיל בין בלוג שבו יש שקט תעשייתי מוחלט ובין בלוג פעיל שבו מבקרים קוראים רבים.
3. לשמור על סדר – ולא להתפזר
הימים הם ימי רפרוף.
ברוב המקרים הקוראים ייכנסו ויסקרו על הפוסט, יעצרו רק כאשר יבינו שיש כאן משהו מסקרן, אמיתי, אחר.
אני מציעה לעבוד עם ראשי פרקים ולסדר את הפוסט בראש ועל הדף לפני שמתחילים לכתוב. כך נוצרת זרימה מסודרת של התוכן, שמאפשרת לערוך אותו בצורה ברורה וקריאה, ליצור זרימה אסתטית נעימה לעין ובכך להגדיל את הסיכוי שהקורא יעבור מרפרוף לקריאה של ממש.
4. חוויית קריאה נוחה מבחינה ויזואלית עוזרת לקורא להישאר איתך
כותרות בדרגות שונות, הדגשות, ציטוטים, סידור הפסקאות בצורה קריאה ונוחה, שילוב של תמונות בין פסקאות ולצד הטקסט, הדגשת לינקים בגוונים אחרים, יצירת רשימות ובולטים – כל הדברים האלו משפרים את חווית הקריאה. אפשר בקלות:
- ליצור הפרדה בין פסקאות שונות באמצעות כותרות
- להדגיש משפטים חשובים שיכולים לרגש ולחבר את הקורא אל הפוסט ואליך.
- לשלב תמונות, רצוי מקוריות, שמתחברות לתוכן
- להשתמש בציטוטים בין פסקאות.
- לערוך רשימות כשמדובר בטיפים ובהמלצות.
- לשלב בפוסט גלריות וסרטונים
5. השפה המחברת היא השפה המדוברת (אילו רק היינו חיים בתקופתו של שייקספיר)
“הו, ילדתי”, כך אמרתי לפיצקית, “טיולנו לרמת הגולן כה יפה. סורי נא אל מול המצלמה והעניקי לי הזדמנות ליצור פורטרט מושלם עם מאפה השמרים שהכינותי לדרך”.
אולי עדיף שלא.
למרות שאני תולעת ספרים ספוגת בלזאק, שייקספיר ופיליפ רות’, כשמדובר בבלוגים אני ממליצה לכתוב כמו שאנחנו מדברים. השפה שתחבר אותנו לקורא שלנו היא השפה שהוא מכיר ומבין הכי טוב.
אבל אפשר לשמור את ה”פחחחחחח” וה”גררררררר” בצד.
6. ידע הוא כוח, במיוחד כשהוא נכתב על ידיך
בכל מקום אומרים שכדאי לתת ערך.
ערך פירושו להעניק מהידע שלנו, להעשיר את הקוראים, לגרום להם לסיים את קריאת הפוסט ולהכיר משהו חדש.
בין אם אני כותבת על תהליכי הכתיבה שלי או משתפת את הקוראים שלי בארוחה שבישלתי בסוף השבוע האחרון, אני משתדלת לתת להם מתנה – טיפ, מתכון, מקום חדש שלא הכירו ועכשיו כדאי לבקר בו, המלצה לספר או פשוט טיפ מקצועי משלך – תלוי במה עוסק הבלוג.
7. ליצור מערכת יחסים – עם אתרים חיצוניים ועמודים פנימיים
עוד דרך להעביר ידע ולתת ערך היא ליצור מערכת יחסים בין אתרים חיצוניים רלוונטיים ובין עמודים פנימיים. כדאי לקשר מהפוסט לאלו ולאלו, במידת הצורך ותוך שמירה על הרלוונטיות לנושא. הקישורים מחברים את הקורא עם עולם התוכן שמסביב, מאפשרים לו גישה למידע נוסף ובכך נרקמת מערכת יחסים של אמון בינך ובין הקורא שלך.
8. קריאה לעצמך – רגע לפני הלחיצה על “פרסום”
לפעמים אנחנו כותבים מתוך תשוקה רגעית, מתוך השראה שנחתה עלינו וגרמה לנו לפתוח את מערכת העריכה ולהתחיל לכתוב. בין אם מדובר בפוסט ספונטני או באחד שמתוכנן היטב, כדאי לקרוא בקול את הפוסט לפני שמפרסמים אותו. קריאה בקול, רצוי שלוש פעמים ברצף, עוזרת לנו לנקות את הפוסט מחזרות, ממשפטים מיותרים ומתוכן לא רלוונטי.
יותר מכך, אנחנו יכולים להבין איך הפוסט נקרא על ידי הגולש ולעלות על קשיים שיכולים להגיע.
9. והכי חשוב להנות!
בשבילי כתיבה הייתה תמיד מקור להנאה. זו דרך הביטוי שאני מכירה הכי טוב. אני חושבת שבלוג טוב הוא בלוג שנהנים לכתוב אותו, שמרגישים תשוקה לפרסם בו עוד ועוד, שכיף לנו לעסוק בו, לעצב אותו במו מקלדתנו.
את ההנאה והתשוקה הקורא מרגיש בין השורות. כך אנחנו גורמים לו, אולי יותר מכל דרך אחרת, פשוט להתאהב. ולהישאר.
