בסדנה הראשונה של השנה במועדון הכתיבה עסקנו בנושא שהוא אולי הסיבה המהותית שלשמה אנחנו כותבות – בין אם זה עבורנו ובין אם זה כלפי חוץ, הצורך לבטא. לבטא רגש, תחושה, תובנה, החלטה או בחירה שמגיעים מהלב. זו נשמעת קלישאה, אבל ככל שאנחנו עובדות יותר עם הרגש בתוך הכתיבה כך אנחנו בעצם יכולות להעמיק יותר ועושות למעשה עבודה רגשית שהיא חשובה להתפתחות שלנו. 

קראתי לסדנה הזו “הרווח בין המילים” והתייחסתי בשם הזה לרגש, לסבטקסט, לדברים שאנחנו לא תמיד מעיזות לספר לעצמנו ולאחרים ובאמצעות כתיבה, קודם כל כזו שהיא אישית או ביננו לבין עצמנו אנחנו יכולות להוציא החוצה. אחר כך חשבתי שהשם הזה מתאים לכל נושא שמלווה את הכתיבה, בין אם מדובר בחסמים המתעוררים במהלך הכתיבה, במסר שאנחנו רוצות להוציא לאור. ובעצם, הכל בעיניי מתחיל מהמקום של להתחבר לרגש.