הקולות שבראש מופיעים אצל רבות מאיתנו במהלך הכתיבה. זה קורה גם לכותבות מושחזות וזה קורה בעיקר כשאנחנו לפני פריצת דרך. כשהסיפור שאנחנו כותבות או הפוסט שאנחנו מנסחות בקפידה שובר תקרות זכוכית. המוח מסמן אזהרה אזהרה! זהו המנגנון ההישרדותי הכי קדום שלנו. שימי לב שאת הולכת למקום לא מוכר, הפעילי אורות ובכלל עדיף שתימנעי. ככה הוא אומר לנו. הוא עושה זאת באמצעות הקולות האלו שאנחנו שומעות. 

“את לא מספיק טובה”, “זה לא מספיק טוב”, “אף אחד לא יקרא את זה”, “את עושה לעצמך פדיחות” וכו’ וכו’ וכו’. איך נילחם בקולות? לא נילחם, נכתוב. באמצעות הסשן הזה ניתן מקום לקולות המבקרים והשיפוטיים, נבין מאיפה הם מגיעים ולמה ואז ניצור עצמנו שותפות לדרך, שיקלו קצת על אפקט הקולות ויכניסו קלילות לעניין. 

מהם הכלים שלנו לסשן הזה? מחברת ועט או מסמך ריק במחשב והמון דמיון שאין לו גבולות.